ב 16 במרץ 1915, נולד בעיירה Kecskemét שבהונגריה Leopold Davidovic לימים ״אריה דוידוביץ׳״, בנם של Samu (Jesaja) & Chaja Davidovic ״שייקה (ישעיה) וחיה דוידוביץ׳״, שעברו מרומניה להונגריה.

בעיירה Kecskemet הקים שייקה דוידוביץ׳ הסבא רבה את המאפייה הראשונה Samu Davidovic’s״ bakery״. במהלך מלחמת העולם השנייה נשלחו ״שייקה וחיה דוידוביץ׳״ למחנה הריכוז ״אושוויץ״ שבפולין שם נרצחו יחד עם אחיו של ״שייקה״ – ״דויד״.

למרבה המזל בנם של ״שייקה וחיה״ – ״אריה״, ניצל מהשואה בכך שעלה לארץ בין 1930-1939 כששירת כחייל ב״בריגטה״ הבריטית, במהלך שירותו נלחם על אדמת איטליה בכובש הנאצי, עם סיום המלחמה התיישב בבית שקיבל מהצבא הבריטי במעברת עולים ״קריית נחום״ לימים קריית אתא.

״אריה״ התחתן עם ״אסתר״, יחד הקימו מאפיה שכונתית קטנה במעברה, אשר סיפקה את מרכולתה בין העולים, תושבי המעברה עם תלת אופן, טרם כניסת השבת, היו נשות השכונה מביאות את סירי החמין שהוכנסו לתנורי האבן שנותרו חמים לאחר שבוע עבודה לסעודת השבת, עת חזרו מבית הכנסת השכונתי.

לאריה ואסתר נולדה בת בכורה – איילה ושני בנים, יעקוב ושייקה (ישעיהו) שנקרא על שם הסב ״Jesaja (ישעיה) – שייקה״ שנרצח בשואה.

בנערותו, החל ״יעקוב״ בנם האמצעי של אריה ואסתר, לעבוד יחד עם ההורים במאפיה השכונתית, שגדלה והחלה לספק את הלחמים הטריים והפריכים גם מעבר לגבולות השכונה והמעברה, התלת אופן הפך לפורד טרנזיט חבוט, שחלק את זמנו בין חלוקה לתיקונים במוסך.

מספר שנים אחר כך, הצטרף שייקה הצעיר הילדים להוריו ואחיו במאפיה המשפחתית שגדלה והתפתחה, ציוד מתקדם יותר החליף את תנורי ה״טורנוס״ הישנים ו״מלושים״ מתקדמים יותר החליפו את מאמץ הלישה שנעשה עד כה בכוח ידי ההורים.

המאפיה הקטנה שגשגה תחת שלושת האופים חדורי המוטיבציה, מאפיות קטנות שהיו פזורות באזור הקריות וחיפה ניקנו או נסגרו, ציוד אפיה מתקדם יותר נרכש ועוד טנדרים הצטרפו לחלוקת התוצרת הטרייה ברחבי הקריות הנבנות באותם הימים. המאפיה השכונתית הקטנה החלה משנה את פניה למאפיה תעשייתית קטנה ההולכת ומתרחבת מידי יום.

איילה יעקוב ושייקה הקימו משפחות והביאו ילדים לעולם שחלקם לימים מצאו את דרכם לעסק המשפחתי. אבי המשפחה והמייסד נפטר ביום הכיפורים xxxx ולא זכה לראות את הטרגדיה שהובילה לנקודת המפנה בחיי העסק המשפחתי.

בשנת 1988 התחוללה שריפה גדולה במפעל – קצר חשמלי כילה את כל שנות עמל החיים של אריה ואסתר דוידוביץ׳ והותירה חורבות. הבנים יעקוב ושייקה ממשיכי דרכו של אבי המשפחה, בחרו להמשיך את מפעל החיים ועל חורבות המאפיה החרבה, הוקם מפעל ענק, אלפי מטרים רבועים של טכנולוגיה מהמתקדמות בעולם, ״סילוסים״ (מתקני אחסון קמח) גבוהים נבנו וצי משאיות מודרני חילק את התוצרת לכל תפוצות הארץ.

כיום, לאחר פטירתם של יעקוב דוידוביץ׳ ז״ל ושייקה דוידוביץ ז״ל – אחרוני דור המייסדים, ממשיכים יורשיהם הדור הרביעי את מפעל החיים שהחל את דרכו כמאפיה קטנה בהונגריה.